המהפכה הקופרניקאית הקטנה שלי / נמרוד נוי
12/4/2010
ערב יום העצמאות ה- 62 למדינת ישראל מן הראוי שנשיב 'עטרה ליושנה', ונחזור ליסודות אותן יצקו כאן האבות המיסדים של המדינה. נאמץ חזרה אל חיקנו את המרכיב האנושי המדהים הזה של לקיחת אחריות לחיינו כאן, וזאת על דרך מתן תשומת לב רבה יותר למערכות חיינו הציבוריות ולדרכי התנהלותן, ובראשון המערכת הפוליטית והמערכת השלטונית. בחזקת, נתנהל נכון נדע גם לתת תשובות הולמות לשאלות הגדולות של חיינו, וגם לעצב באופן מושכל יותר את ערכינו והאידאות המוסריות האנושיות והיהודיות שלנו. זו המהפכה הקופרניקאית הקטנה שלי. הקשיים הפנימיים המלווים אותנו בדורנו מקורם בזניחת היסוד החשוב הזה, ועד שלא נפצח את החידה הזו וניתן לה תשובה אנו נמשיך לספוג הפסדים למדינה ולחברה בה. הפסדים שהם כבר מזמן בעלי משמעות אסטרטגית מן המעלה הראשונה הנוגעים לאושיות חיינו כאן.
בחצי הראשון של המאה - 16 ניסח מיקולאי קופרניקוס, שהיה אסטרונום וכלכלן פולני, את המודל ההליוצנטרי, שלפיו כוכבי הלכת סובבים את השמש, וזאת בניגוד למודל הגאוצנטרי ששם את כדור הארץ במרכז, ששלט בכיפה עד אז. תגלית זו של קופרניקוס נחשבת לאחת התגליות החשובות ביותר בהיסטוריה וניתן לומר כי פתחה את המהפכה המדעית המודרנית.
זכיתי להיולד בארץ הזו ולחיות בה את חיי. הדור שלנו חווה כילדים קטנים את ימי הקמתה של המדינה, והיה עד ושותף לתהליכים הגדולים שביססוה בהמשך הדרך. אף שהיתה זו תקופה רוויה בלהט אידאולוגי חלוצי מגייס ומלכד על גווניו השונים, מנהיגות היישוב ואחר כך המדינה, בראשותו של דוד בן גוריון השכילה כבר אז להבין שיש לתת את הדעת לביסוסן של מערכות החיים השונות ולאיכות דרכי התנהלותם של חיינו הציבוריים. וכך הוא אומר ב- 1937 בועידת ההסתדרות שהתקיימה בבניין הטכניון ששכן באותם ימים ראשונים בשכונת הדר שבעיר חיפה: "...אני שולל כל תפיסה רוחניסטית...העיקר בעיני הוא הכוח המשקי, הפוליטי, החברתי של ציבור הפועלים. משום כך אני מחייב בניין משק, הסתדרות, מדינה. משום כך אני מחשיב כל כך כלים ומכשירים" (מתוך ספרו של פרופסור זאב צחור, שהיה גם לימים מזכירו האישי של בן גוריון, 'עיצוב הישראליות').
הסיפור המופלא והמדהים של המהפכה הציונית והקמתה של מדינת ישראל איננו דבר פשוט. מי שמאמין בניסים יכול להסתפק בזאת. אך מי שחונך על "...רעיונות המודרנה ורואה את המציאות כתוצר של הכרת האדם ושל דרכי הבנתו אותה, ושבעיניו העולם שייך לאדם ולא האדם לעולם, וביכולתו של האדם לקבוע מחדש את המציאות החברתית והמדינית וליזום בעצמו את גאולתו ולממשה במו ידיו..." (מתוך ספרה של ד"ר צביה גרינפילד, 'הם מפחדים') - רק דור כזה של אנשים יכול היה להוציא אל הפועל את הפרויקט הציוני ואחר כך גם להקים את מדינת ישראל. וככך, לא פלא הוא שאת ההצלחה הגדולה של דוד בן גוריון וחבורת המיסדים שעימו, יחסה צביה גרינפילד לעצם הקמתה של חברה שהיא מכנה בשם 'חברה פותרת בעיות'. חברה המתמודדת עם המציאות על 'דרך היצירה' (שלמה גיורא שוהם, 'מרד יצירה והתגלות'). חברה שאנשיה קמים כל בוקר ובוחנים מחדש את תפיסת הממשות שלהם ועל פיה בונים באופן אקטיבי, אוטונומי וחופשי את מערכות חייהם וערכיהם. "חברה שהיקדימה את המעשה לאידאה ושמדרג עדיפויות זה תורגם למושג 'קונסטרוקטיביזם', שבן גוריון היה המגשים המובהק שלה" ('עיצוב הישראליות', זאב צחור).
היכנשהו עם העלמות האבות המיסדים משהו השתבש בתוכנו והפכנו את סדר העדיפויות שביסוד הצלחתם הכבירה של האבות המיסדים, והעלינו למדרגת-על את האידאולוגיות. מעתה הכל פשוט. ישנן אידאולוגיות והן שיעשו את העבודה. העיקר הכוונה שבלב וכל היתר בטל בשישים. תחת לקום כל בוקר מחדש ולשאול את עצמנו מה אנו יכולים לעשות טוב יותר כדי שנחיה כאן יחד בשגשוג, בטחון ורווחה ונתמודד בהצלחה עם אתגרי התקופה ואיומי הסביבה החיצונית, אנו מרוממים את עצמנו בדיבורי סרק על כאילו ערכים, כאילו חזון וכאילו אידאולוגיות. תחת שנקום כל בוקר ונשקוד על שיכלול מערכות חיינו והגברת איכות דרכי התנהלותן אנו מפטפטים את עצמנו לדעת על ימין ועל שמאל לאין קץ.
אני מתקשה עד מאוד לשמוע, בימי חג אלו, את מנהיגנו מרעיפים שבחים על השגיה הגדולים של המדינה. כאילו שזה נעשה בזכותם ורשום על שמם. מן הראוי שנדע שהשגים אלו נשענים על שני דברים מאוד חשובים. הראשון ביניהם, הן 'הכתפיים הרחבות של האבות המיסדים', שאנו ממשיכים להנות מפירותיו של מעשה היצירה הגדולה שלהם והתשתית החשובה שבנו כאן, שלא הצלחנו עדיין להורסם כליל בדורנו. והשני, הוא עוצמתם האישית ואיכותם הגדולה של אזרחי המדינה, שמשמרים עדיין את יכולותיה של זו ומבטיחים לנו איזו תקווה לעתיד טוב יותר, במציאות כוזבת ומאכזבת המיוצרת על ידי פוליטיקאי הדור. בכל הנוגע לחיינו הציבוריים, ובעיקר למערכת הפוליטית, שום גדולה לא נראית באופק, וככך ניתן לצפות שנמשיך לספוג עוד הפסדים עצומים, ולהמשך קיומם של תהליכי ההרס העצמי שלנו. אני קורא בזאת למנהיגות המדינה, ולכלל הפוליטיקאים שבקרבנו, לעשות עם עצמם חשבון נפש נוקב על אחריותם לדברים המאוד לא טובים שקורים לנו כאן.
